top of page
2.png

נעים מאוד!

שמי אמציה פנסטרהיים, מאמן מנטלי ומנחה NLP, ואני עוזר לאנשים שאפתנים וטובי לב לממש את החיים ואת המטרות שלהם באמצעות הנגשת הכלים, הגישות והתהליכים המנטליים העוצמתיים ביותר למימוש -

 

מתוך חזון של עולם שבו דווקא האנשים הערכיים הם אלו שמגיעים הכי רחוק.

 

כי כשיותר אנשים טובים מצליחים, משפיעים ומובילים, העולם כולו הופך למקום טוב יותר עבורנו, עבור הילדים שלנו, ועבור העתיד שלנו.

מה הסיפור שלי...?

הקריאה שלי למסע הזה התחילה הרבה לפני שהבנתי בכלל מה זה מימוש עצמי.

 

מאז שאני ילד, אני מגמגם.

בתור ילד שמוקף בילדים אחרים חסרי טאקט זה היה סיוט.

זה לא רק היה הקושי לדבר.. זה היה איך שמגיבים כל פעם שאני אוגר את האומץ לדבר.

היו צוחקים, מורידים ומשפילים אותי בלי סוף.

וזה לא רק נשאר בפן הנפשי מילולי.

הבריונות שחוויתי הייתה פיזית.

יום אחרי יום.

 

הערך והביטחון העצמי שלי היו אפסיים.

 

אחרי 6 שנים של זה, החלטתי שהגיע הזמן לשינוי. רציתי להיות חזק. רציתי תחושת ביטחון.

אז התחלתי להתאמן בקרב מגע. מהר מאוד התאהבתי בתחום.. התאהבתי בתחושת הביטחון שזה נתן לי.

ואז הגיע השינוי המשמעותי הראשון של החיים שלי - החלטתי שאני רוצה להיות מדריך קרב מגע.

לעזור לאנשים אחרים להרגיש את הביטחון שאני קיבלתי.

זה מה שהכניס אותי לעולם ההתפתחות האישית, החוסן, פסיכולוגיית ההצלחה וה-NLP.

רציתי להיות הכי טוב שיש.

ובשביל זה, הבנתי שהכל מתחיל מבפנים.

 

אז בניתי את עצמי מאפס. ניצלתי כל דקה פנויה שהייתה לי כדי לפתח את עצמי ולהפוך את עצמי לבן אדם שאני הייתי רוצה שיהיה המאמן שלי.

 

לא הייתה לי דרך לדעת עד כמה ההתפתחות הזאת, עם דגש על החוסן שבניתי, תעזור לי בהמשך.

 

בשירות הצבאי שלי, במהלך מבצע צוק איתן, יצאנו לפעולה להשמדת מנהרות שיועדו לפגוע באזרחים.

במהלך הפעילות נפגענו ממטען עוצמתי שפצע אותי, והרג את ארבעת חבריי לחולייה.

 

ברגע אחד — הכול השתנה.

 

מצאתי את עצמי לא רק מתמודד עם פציעה פיזית, אלא גם עם אובדן שלא ניתן להסביר במילים.

הייתי צריך ללמוד ללכת מחדש.

והייתי צריך ללמוד איך ממשיכים לחיות אחרי אירוע שכזה.

אם לא לחוסן ותהליכי ההתפתחות האישית, לעולם לא הייתי מצליח לעבור את זה כפי שעברתי.

 

זה מה שאיפשר לי להגשים את החלום שלי ולהוביל את בית הספר הגדול בארץ לקרב מגע, למרות שהרופאים אמרו לי שלעולם לא אצליח להדריך.

 

אחרי שחוויתי על בשרי עד כמה חשובה המנטליות שלנו כלוחמים, החלטתי לבנות כפרויקט הנצחה לחבריי שנפלו, מערך להכשרות מנטליות בצה״ל.

 

למשך עשור, מעל עשרת אלפים לוחמים ומפקדים עברו את ההכשרות המנטליות האלו, ומדיווחים רשמיים שהגיעו אלי מלוחמים ומפקדים, מעל עשרה לוחמים ניצלו בזכות ההכשרות האלו.

 

4 נפלו, 10 ניצלו.

 

ועכשיו, אחרי יותר מעשור שבו העברתי מעל 6,200 שעות של הדרכות מנטליות בעולם הלחימה, הגיעה אלי הקריאה החדשה - לבנות עולם שבו האנשים הטובים, הערכיים, והאכפתיים - הם האנשים שהכי מצליחים.

 

למשך שנים אני רואה שעולם ההתפתחות האישית ופסיכולוגיית ההצלחה נלקח למקום אגואיסטי ומגעיל של הצלחה אישית. כל אחד דואג לעצמו. המנטורים הגדולים מוכרים הצלחה כלכלית שמשאירה אנשים עם הכישלון הנפשי והערכי הגדול ביותר.

 

אנחנו חיים בתקופה עם הכי הרבה שפע, אך מצד שני הכי הרבה תסכול ודיכאון.

 

אנשים שכחו שמה שמוביל להצלחה אמיתית זה השילוב של נתינה וקבלה. להצליח לבד רק ישאיר אנשים לבד.

 

אבל להצליח ביחד - זה המתכון להצלחה אמיתית.

 

אז החלטתי להקדיש את העשור הבא שלי בלנסות לתקן את זה. לנסות לבנות עולם עם הצלחה אמיתית. הצלחה שמשלבת גם הישגים אישיים יוצאי דופן, וגם השפעה חיובית שמביאה לתחושת משמעות עמוקה.

 

עולם שבו אנשים חווים מימוש, סיפוק, ומשמעות אמיתית.

 

הדרך שאני בוחר לקדם את החזון הזה היא דרך ארבעת חבריי שנפלו. כשמחברים אותם יחד, מקבלים את הנוסחה המושלמת למימוש אמיתי.

 

פז היה מנהיג אמיתי. הוא לא הפסיק לחשוב איך להוביל אנשים למקום טוב יותר.

דובר היה מקצוען אמיתי. כל דבר שהוא עשה, הוא עשה במצוינות.

שחר היה לב זהב מהלך. כל דבר שעשה היה כדי לעזור לאחרים.

וליליק היה החברמן של הצוות. הוא היה זה שדאג שלכולם יהיה כיף.

 

כשמחברים אותם יחד, מקבלים אדם עם לב זהב שלוקח אחריות ופועל במצוינות כדי להפוך את העולם למקום שבו כולם נהנים.

 

וזאת השאיפה שלי, לעזור לכמה שיותר אנשים טובים עם לב זהב, להגשים את עצמם, כדי שיוכלו להיות השפעה חיובית על העולם, ויחד להפוך את העולם למקום מדהים.

bottom of page